בשנת 1965, חמישים שנה לפני הוצאתו לאור של ספר זה, התחוללה מהפכה ביחסי הכנסייה הקתולית עם היהודים. ועידת הוותיקן השניה פרסמה הצהרה בעניין היהודים, הצהרה שכותרתה, ככותרת הספר, "בעת הזאת". עיקרי האמונה שהכנסייה החזיקה בהם למעלה מאלף שנים התערערו: לא עוד רוצחי האל וחלאת המין האנושי, לא עוד עם קשה עורף המסרב לראות את האמת, לא עוד ישראל כוזב שהכנסייה, ישראל האמתי, מגשימה את הנבואות שיועדו לו. היהודים נוקו מאשמת רצח האל, האנטישמיות גונתה, והברית שכרת אתם האל הוגדרה כשרירה וקיימת.