סדרת נואסטרה אמריקה

test

מציג תוצאה אחת

  • קונצ'רטו בארוקי

    ושתי מסות על המציאותי המופלא מאת אָלֵחוֹ קַרפֶּנטְיֵיר

    תרגום היצירה מספרדית: ליאו קורי / תרגום המסות: מיכל שליו

    מקסיקאי עשיר ממוצא איברי ומשרתו הקובני, צאצא לעבדים אפריקאים; שלושה מוזיקאים עליזים, מענקי הבארוק האירופי; נהרות של יין, הגיגים וזימה; קונצ‘רטו שהופך ל“ג‘אם סשן“ עם תיפופים אפרו-קובניים סוערים; ואופרה בכיכוב קיסר אצטקי וקונקיסטדור ספרדי – בקונצ‘רטו בארוקי עוטף הסופר והמסאי הקובני הגדול אלחו קרפנטייר את מפגש העולמות ההיסטורי במקסיקו במאה ה-16 ,במפגש בדיוני המתרחש בוונציה […]

    קונצ'רטו בארוקי

    ושתי מסות על המציאותי המופלא מאת אָלֵחוֹ קַרפֶּנטְיֵיר

    78.00 קונצ'רטו בארוקי - ושתי מסות על המציאותי המופלא מאת אָלֵחוֹ קַרפֶּנטְיֵיר
    קרא עוד

    על הספרתרגום היצירה מספרדית: ליאו קורי / תרגום המסות: מיכל שליומתוך הספר
    X

    קונצ'רטו בארוקי

    על הספר

    תיאור

    מקסיקאי עשיר ממוצא איברי ומשרתו הקובני, צאצא לעבדים אפריקאים;
    שלושה מוזיקאים עליזים, מענקי הבארוק האירופי; נהרות של יין, הגיגים
    וזימה; קונצ‘רטו שהופך ל“ג‘אם סשן“ עם תיפופים אפרו-קובניים סוערים;
    ואופרה בכיכוב קיסר אצטקי וקונקיסטדור ספרדי – בקונצ‘רטו בארוקי
    עוטף הסופר והמסאי הקובני הגדול אלחו קרפנטייר את מפגש העולמות
    ההיסטורי במקסיקו במאה ה-16 ,במפגש בדיוני המתרחש בוונציה במאה
    ה-18 .זוהי נובלה מבריקה שהופכת את כיווני התנועה המקובלים בספרות
    המסעות המערבית, ומגדירה מחדש את ההיררכיות ואת היחסים התרבותיים
    בין אמריקה הלטינית ואירופה.
    למהדורה העברית נוספו שתי מסות מפתח שבהן פורש קרפנטייר את
    משנתו האסתטית-אידיאולוגית רבת ההשפעה.

    סדרת נוּאסְטרה אמריקה, הקרויה על שם מאמרו המכונן של איש הרוח הקובני
    חוֹסֶה מ רטי “אמריקה שלנו“, פותחת בפני קוראי העברית את מחוזותיה התיעודיים
    והעיוניים של ספרות אמריקה הלטינית, ישנים כחדשים, כדי שיוכלו להכירה היכרות
    שלמה יותר, במילותיה שלה וברוח חזונו של מרטי המדגיש את אחדותה הרב–גונית,
    מקוריותה ונועזותה.
    עורך הסדרה: ד"ר אורי פרויס

    לאתר של הספר https://www.concierto-barroco.com

     

    הסכינים הדקים עשויים כסף, וגם המזלגות העדינים; מכסף הצלחות שעץ הכסף החקוק בקרקעית הכסף שלהן ניקז אליו את מיציו של צלי הבשר; מכסף קערות הפרי, שלושה טסים עגולים שרימון כסף מכתיר מִמָּעַל; מכסף כדי היין הרקועים בידי צורפי כסף; מכסף צלחות הדגים המעוטרות דג נפוח על סבכה של אצות; המלחיות מכסף, מפצחי האגוזים מכסף, הגביעים מכסף, מכסף הכפיות המעוטרות בראשי תיבות… וכל המטען הזה הלך ונישא בלאט ובמקצב קבוע, בהקפדה רבה שהכסף לא יקיש בכסף, אל עבר האפלולית החרישית של ארגזי העץ, של הקופסאות המצפות, של תיבות בעלות מנעולים רבי עוצמה, תחת השגחתו של האדון הלבוש חלוק, שהרעיש בַכסף רק כאשר השתין, מדי פעם, ברוב אמנות ובזרם מדויק, שופע ומצלצל, אל תוך סיר לילה עשוי כסף שתחתיתו מעוטרת בעין שובבה רקועה בכסף, אשר התעוורה לפתע מקצף שהכסף השתקף בו עד שגם הוא נראה כסוף… "לכאן כל מה שנשאר," אמר האדון, "ולשם כל מה שהולך". ובין החפצים שנועדו ללכת היה גם מעט כסף – מערכת כלים קטנה, ערכת כוסות, וכמובן אותו סיר לילה עטור עין-כסף – אבל בעיקר חולצות משי, תחתוני משי, גרבי משי, מצעי משי מסין, חרסינה מיפן – כלים לארוחת הבוקר אשר, לך תדע, תיערך אולי בחברה נעימה ביותר – וגם רדידים שנארגו בְּמַנילה ועשו את דרכם בַיַם מבוא-השמש רחב הידיים. פְרָנְסִיסְקִיוֹ – פניו קשורות, כצרור בגדים, ברדיד כחול המצמיד תערובת עלים משככי כאבים ללחיו השמאלית, שהתנפחה מכאבים בַטוחנות – חיקה את אדונו והשתין לקצב השתנתו, אם כי לא אל תוך סיר כסף, אלא אל תוך פנכת חרס פשוטה, והתהלך אף הוא בין החצר לבין מסדרון הקשתות, בין המבואה לבין הטרקלינים, כשהוא מזמר לעצמו כבשעת המיסה בכנסיה: "לכאן כל מה שנשאר ולשם כל מה שהולך". ולעת שקיעה הייתה כל התכולה מאוחסנת כַיאֶה – הצלחות וכלי הכסף, הבדים הסינים והכלים היפנים, הרדידים ובדי המשי, כולם ארוזים לקראת שינה הגונה בין פתיתי נסורת, או מוכנים למסע הארוך הצפוי – ולפיכך האדון, עודו לבוש חלוק ומצנפת בשעה שראוי היה לו ללבוש לְבוּש הדור יותר (אבל ממילא כבר לא צפויים היום ביקורי פרידה רשמיים), הזמין את שַרתו לחלוק עמו קנקן יין, בראותו כי כל הארגזים, הקופסאות, התיבות והמזוודות סגורים ומסוגרים כהלכה.

    הספר ראה אור בחודש דצמבר 2020

    https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx/?pid=19810&fbclid=IwAR0ynB3wFMCJcZ6q6TWNH9VL4rVi9cR84I5EOn8mQwLRp1Cxaak_y0zmKp0

     

     

    https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=194936

     

     

    מהדורה ראשונה: דצמבר 2020
    מס' עמודים: 193
    כריכה: רכה

    ISBN: 978-965-7786-02-4

    לוגו הסדרה: איור פרי מכחולו של הצייר הפרואני חוֹסֶה סַבּוֹגַל (Sabogal), שהופיע על שער הגיליון הראשון של כתב העת האוונגרדי “אמאוּטה“ (Amauta ,משכיל או מורה, בשפת הקצ‘ואה; 1926-1930) ,שיצא לאור בפרו ושהרבה לעסוק בסוגיות כלל-לטינו-אמריקאיות.
    הצילום שעל העטיפה: הזמר הקובני בֵּני מוֹרה
    .(1963-1919 ;Moré)

    עיצוב העטיפה והסדרה: יעל בר-דיין

    קונצ'רטו בארוקי

    78.00

    המלאי אזל

    לעמוד הספר
    X

    קונצ'רטו בארוקי

    המחברים
    לעמוד הספר
    X

    קונצ'רטו בארוקי

    מתוך הספר

    הסכינים הדקים עשויים כסף, וגם המזלגות העדינים; מכסף הצלחות שעץ הכסף החקוק בקרקעית הכסף שלהן ניקז אליו את מיציו של צלי הבשר; מכסף קערות הפרי, שלושה טסים עגולים שרימון כסף מכתיר מִמָּעַל; מכסף כדי היין הרקועים בידי צורפי כסף; מכסף צלחות הדגים המעוטרות דג נפוח על סבכה של אצות; המלחיות מכסף, מפצחי האגוזים מכסף, הגביעים מכסף, מכסף הכפיות המעוטרות בראשי תיבות… וכל המטען הזה הלך ונישא בלאט ובמקצב קבוע, בהקפדה רבה שהכסף לא יקיש בכסף, אל עבר האפלולית החרישית של ארגזי העץ, של הקופסאות המצפות, של תיבות בעלות מנעולים רבי עוצמה, תחת השגחתו של האדון הלבוש חלוק, שהרעיש בַכסף רק כאשר השתין, מדי פעם, ברוב אמנות ובזרם מדויק, שופע ומצלצל, אל תוך סיר לילה עשוי כסף שתחתיתו מעוטרת בעין שובבה רקועה בכסף, אשר התעוורה לפתע מקצף שהכסף השתקף בו עד שגם הוא נראה כסוף… "לכאן כל מה שנשאר," אמר האדון, "ולשם כל מה שהולך". ובין החפצים שנועדו ללכת היה גם מעט כסף – מערכת כלים קטנה, ערכת כוסות, וכמובן אותו סיר לילה עטור עין-כסף – אבל בעיקר חולצות משי, תחתוני משי, גרבי משי, מצעי משי מסין, חרסינה מיפן – כלים לארוחת הבוקר אשר, לך תדע, תיערך אולי בחברה נעימה ביותר – וגם רדידים שנארגו בְּמַנילה ועשו את דרכם בַיַם מבוא-השמש רחב הידיים. פְרָנְסִיסְקִיוֹ – פניו קשורות, כצרור בגדים, ברדיד כחול המצמיד תערובת עלים משככי כאבים ללחיו השמאלית, שהתנפחה מכאבים בַטוחנות – חיקה את אדונו והשתין לקצב השתנתו, אם כי לא אל תוך סיר כסף, אלא אל תוך פנכת חרס פשוטה, והתהלך אף הוא בין החצר לבין מסדרון הקשתות, בין המבואה לבין הטרקלינים, כשהוא מזמר לעצמו כבשעת המיסה בכנסיה: "לכאן כל מה שנשאר ולשם כל מה שהולך". ולעת שקיעה הייתה כל התכולה מאוחסנת כַיאֶה – הצלחות וכלי הכסף, הבדים הסינים והכלים היפנים, הרדידים ובדי המשי, כולם ארוזים לקראת שינה הגונה בין פתיתי נסורת, או מוכנים למסע הארוך הצפוי – ולפיכך האדון, עודו לבוש חלוק ומצנפת בשעה שראוי היה לו ללבוש לְבוּש הדור יותר (אבל ממילא כבר לא צפויים היום ביקורי פרידה רשמיים), הזמין את שַרתו לחלוק עמו קנקן יין, בראותו כי כל הארגזים, הקופסאות, התיבות והמזוודות סגורים ומסוגרים כהלכה.

    לעמוד הספר