חדש בהוצאה

test

מציג 11–18 מתוך 18 תוצאות

  • מערת האוצרות

    אנתולוגיה לספרות סורית משלהי העת העתיקה בתרגום עברי

    עורכים: בר בליניצקי, יובל רוטמן

    מבצע!

    הספר מערת האוצרות מציג אוסף ראשון מסוגו של חיבורים מתורגמים מארמית סורית לעברית. טובות וטובי החוקרים חברו בה יחדיו כדי לספק טעימות ייחודיות מן היצירה הספרותית הסורית העשירה שהתחברה בשלהי העת העתיקה, ומן המגוון הרחב של הז'אנרים הספרותיים המאפיינים אותה. הארמית הסורית שייכת למשפחת השפות השמיות והיתה שפת הדיבור והכתיבה העיקרית של הנוצרים במזרח הקרוב […]

    מערת האוצרות

    אנתולוגיה לספרות סורית משלהי העת העתיקה בתרגום עברי

    98.00 80.00 מערת האוצרות - אנתולוגיה לספרות סורית משלהי העת העתיקה בתרגום עברי
    הוסף לסל

    על הספרעורכים: בר בליניצקי, יובל רוטמןמתוך הספר
    X

    מערת האוצרות

    על הספר

    תיאור

    הספר מערת האוצרות מציג אוסף ראשון מסוגו של חיבורים מתורגמים מארמית סורית לעברית. טובות וטובי החוקרים חברו בה יחדיו כדי לספק טעימות ייחודיות מן היצירה הספרותית הסורית העשירה שהתחברה בשלהי העת העתיקה, ומן המגוון הרחב של הז'אנרים הספרותיים המאפיינים אותה.

    הארמית הסורית שייכת למשפחת השפות השמיות והיתה שפת הדיבור והכתיבה העיקרית של הנוצרים במזרח הקרוב באמצע האלף הראשון לספירה. התפשטותה של הנצרות הביאה לכך שהניב הארמי הסורי הפך למזוהה עם היצירה הנוצרית במזרח, כפי שהניב הארמי־בבלי־יהודי מזוהה עם יהודי בבל.

    האסופה כוללת חיבורים פרי עטם של בכירי הכותבים סורים ואבני דרך חשובות בהתפתחות הספרות הסורית. אלה כוללים תרגומי ופרשנות מקרא, ספרות אפוקריפית ומשפטית, מדרש, שירה וחיי קדושים. קוראות וקוראי העברית ימצאו כאן אוצר ספרותי בלום, עולם שנבדל מהספרות הנוצרית המערבית וחושף מצע לשוני ורעיוני משותף עם היצירה היהודית בת התקופה.

     

    בר בליניצקי ויובל רוטמן הם חוקרים העוסקים בקשרים בין קהילות דתיות יהודיות ונוצריות במזרח הקרוב באלף הראשון לספירה, ובוחנים את השפה התרבותית־חברתית המשותפת לקהילות הללו במרחב זה.

    עורכים: בר בליניצקי, יובל רוטמן

    מערת האוצרות

    98.00 80.00

    לעמוד הספר
    X

    מערת האוצרות

    המחברים

    עורכים: בר בליניצקי, יובל רוטמן

    לעמוד הספר
    X

    מערת האוצרות

    מתוך הספר
    לעמוד הספר
  • מתאבדים במדים

    בחירה, מחויבות ואשמה בחברה הישראלית

    ניצן רותם

    מבצע!

    כאשר חייל או חיילת שולחים יד בנפשם, הנחות יסוד של החברה הישראלית מתערערות. חיילים מסתכנים במוות מידי האויב; מוות אחר – שסיבותיו הן התאבדות, תאונת אימונים או תאונה מבצעית – עשוי להצביע על כישלון סביבה האחראית והמגוננת, להלכה לפחות, שהבנות והבנים נמסרו לחסותה.  מתאבדים במדים עוקב אחר ההסברים השונים הניתנים למקרי ההתאבדות על ידי משפחות החיילים, חוקרים […]

    מתאבדים במדים

    בחירה, מחויבות ואשמה בחברה הישראלית

    98.00 88.00 מתאבדים במדים - בחירה, מחויבות ואשמה בחברה הישראלית
    הוסף לסל

    על הספרניצן רותםמתוך הספר
    X

    מתאבדים במדים

    על הספר

    תיאור

    כאשר חייל או חיילת שולחים יד בנפשם, הנחות יסוד של החברה הישראלית מתערערות. חיילים מסתכנים במוות מידי האויב; מוות אחר – שסיבותיו הן התאבדות, תאונת אימונים או תאונה מבצעית – עשוי להצביע על כישלון סביבה האחראית והמגוננת, להלכה לפחות, שהבנות והבנים נמסרו לחסותה.  מתאבדים במדים עוקב אחר ההסברים השונים הניתנים למקרי ההתאבדות על ידי משפחות החיילים, חוקרים צבאיים, אנשי אקדמיה, יוצרים, סופרים ומשפטנים. ההסבר הרווח ביותר בציבוריות הישראלית להתאבדות בצה"ל הוא בעיה נפשית של החייל, אשר מפקדים זוטרים ויוזמות מיון צבאיות לא הצליחו לאבחן בזמן. רעיון ה"אובדנות" דוחה על הסף הסברים חלופיים ובהם מעמד חברתי, טרטורים ואלימות בצבא, אופי המשימות הצבאיות, אתוס ההקרבה ואפילו זמינות כלי הנשק. בישראל של תחילת המאה העשרים ואחת, מותר לדבר על התאבדות בצבא כל עוד מצביעים על חולשה פסיכולוגית ומצוקה משפחתית של החייל. בה בעת, ניתוח ההתאבדות בהקשרה החברתי והפוליטי נתפס כלא לגיטימי. לצד העיון במעורבות הפסיכולוגית, נבחנים בספר הניהול הביורוקרטי והמשפטי של מות חיילים, שיחי הגבורה וההקרבה מתש"ח ועד לעידן הקונפליקט המתמשך, וההכשרה הצבאית המבקשת לטפח שליטה עצמית, גאוות יחידה ורוח לחימה. ליבת הספר עומדת על המתח בין מסרים חברתיים בדבר אחריות אישית למסרים שעניינם שותפות הגורל בישראל.

     

    ניצן רותם היא חוקרת במכון המפרי למחקר חברתי באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומלמדת בקמפוס אילת של האוניברסיטה. מחקריה עוסקים בתיאוריה חברתית, בהשלכות המלחמה המתמשכת, וביחסי צבא וחברה בישראל ובארצות הברית. עבודת המחקר שעליה מבוסס מתאבדים במדים זכתה בפרס בן הלפרן של האגודה ללימודי ישראל.

    ביקורות וקישורים

    הספר ראה אור בחודש אוגוסט 2019

    מתאבדים במדים
    מאת: ניצן רותם

    מהדורה ראשונה: אוגוסט 2019
    מס' עמודים: 300

    עיצוב העטיפה: פיני חמו
    עימוד: רם הוצאה לאור

     

    ISBN: 978-965-7241-92-9

    מתאבדים במדים

    98.00 88.00

    לעמוד הספר
    X

    מתאבדים במדים

    המחברים

    ניצן רותם היא חוקרת במכון המפרי למחקר חברתי באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומלמדת בקמפוס אילת של האוניברסיטה. מחקריה עוסקים בתיאוריה חברתית, בהשלכות המלחמה המתמשכת, וביחסי צבא וחברה בישראל ובארצות הברית. עבודת המחקר שעליה מבוסס מתאבדים במדים זכתה בפרס בן הלפרן של האגודה ללימודי ישראל.

    לעמוד הספר
    X

    מתאבדים במדים

    מתוך הספר
    לעמוד הספר
  • נזיד עדשים

    תפיסות הדדיות של נוצרים ויהודים בעידן הפיוס

    מבצע!

    במחצית השנייה של המאה ה-20 נראה היה שפרק חדש נפתח ביחסי יהודים ונוצרים. בהצהרת ועידת הוותיקן השנייה (Nostra Aetate, שנת 1965) נטשה הכנסייה הקתולית את מורשתה האנטי־יהודית וסללה את הדרך לשיקום היחסים בינה לבין העם היהודי. גם עצמאותם המדינית של היהודים בישראל פתרה רבות מן הבעיות שאפיינו את הדו־קיום הנוצרי־יהודי במערב. אולם שיפור היחסים בין […]

    נזיד עדשים

    תפיסות הדדיות של נוצרים ויהודים בעידן הפיוס

    98.00 90.00 נזיד עדשים - תפיסות הדדיות של נוצרים ויהודים בעידן הפיוס
    הוסף לסל

    על הספרכרמה בן יוחנןמתוך הספר
    X

    נזיד עדשים

    על הספר

    תיאור

    במחצית השנייה של המאה ה-20 נראה היה שפרק חדש נפתח ביחסי יהודים ונוצרים. בהצהרת ועידת הוותיקן השנייה (Nostra Aetate, שנת 1965) נטשה הכנסייה הקתולית את מורשתה האנטי־יהודית וסללה את הדרך לשיקום היחסים בינה לבין העם היהודי. גם עצמאותם המדינית של היהודים בישראל פתרה רבות מן הבעיות שאפיינו את הדו־קיום הנוצרי־יהודי במערב. אולם שיפור היחסים בין העולם הנוצרי לבין העולם היהודי לא מחק באחת את מורשת העבר, על קשרי האהבה־שנאה הסבוכים שאפיינו אותה. אנשי דת קתולים קידמו אמנם את הפיוס עם היהודים בהתלהבות, משום שראו בו ביטוי לנכונותה של הכנסייה להיות חלק מהפרויקט המודרני. ואולם עד מהרה גילו ששינוי יחסם ליהודים מאיים על יסודות המסורת הנוצרית. במקביל התברר כי יהודים רבים כלל לא מתלהבים מן השינוי. אף שראו בחיוב את הוקעת האנטישמיות, הם לא גילו כל עניין בהתקרבות. יוזמות הפיוס הנוצריות נראו להם כניסיון נוצרי נוסף למוטט את חומות ההגנה היהודיות.
    נזיד עדשים דן במפגש בין הלהיטות הנוצרית להתקרב ליהודים לבין הרתיעה היהודית מן הקירבה הזאת. הוא מגולל, מצד אחד, את סיפורם של אנשי כנסייה קתולים המבקשים להתחבר מחדש לעברה היהודי של הנצרות, ומן הצד האחר את זה של רבנים אורתודוקסים המבקשים להתנער מעברם בארצות הנצרות באמצעות ביטול של כל זכר מסורתי לסובלנות כלפיה.

    כרמה בן יוחנן היא עמיתת פוסט-דוקטורט באקדמיית פולונסקי ללימודים מתקדמים במדעי הרוח והחברה במכון ון ליר בירושלים. היא מרצה באוניברסיטת הומבולדט בברלין.

    אירועי המאה ה־20 זעזעו את תרבות המערב. בתום מלחמת העולם
    השנייה, פשתה באירופה תחושה של כישלון מוסרי. פשעים בקנה מידה
    חסר תקדים התחוללו דווקא באיזור שבו שלטה הטובה בתרבויות,
    לפחות בעיני עצמה – תרבות המערב, ועל ידי נציגים מובהקים שלה.
    הקידמה המערבית של הימים שקדמו למלחמות העולם לא מנעה את
    התפרצותה של שפיכות דמים נוראה ולא את הרצח השיטתי של "אחרים"
    בהצדקות אידיאולוגיות וביולוגיות שונות. היחס לאחר הפך למרכיב
    מפתח בשאלה אם יכול המערב להגדיר עצמו מחדש ולהצדיק מוסרית
    את קיומו. החברה הרב־תרבותית ושיח זכויות האדם באו להחליף את
    האמת האובייקטיבית שהכזיבה.
    הפשעים שהשחיתו את פני אירופה במחצית הראשונה של המאה
    העשרים, ובפרט השואה, גרמו לעולם הנוצרי לבחון מחדש את מורשתו
    האתית. הקהילות הנוצריות התמודדו עם שאלות נוקבות: מדוע קצרה
    ידן של הכנסיות להושיע את אירופה מתהומות האכזריות? האם היה זה
    משום שהיו קורבן לשלטונות החילוניים, או אולי מורשתה הנוצרית של
    אירופה היא שזרעה את זרע הפורענות? האם אפשר "לעשות תיאולוגיה"
    אחרי הזוועה, או שהגיע הזמן להיפרד מן השיח הדוגמטי והמדיר של
    הכנסייה, מן האובססיביות שלה בענייני דוקטרינה, הפוגענית כל כך
    כלפי צורות חיים לא נוצריות? במחצית השנייה של המאה ה־20 נדרש
    העולם הנוצרי להיענות לציווי האתי שהציבו בפניו – במונחי הפילוסוף
    עמנואל לוינס – פני האחר.
    האחרים האולטימטיבים של המערב – היהודים – נדרשו גם הם
    למקם את עצמם אל מול האתגר המוסרי החדש, שאירופה גיבשה במידה
    רבה מתוך התייחסות לדמותם המעונה. אילו פנים יציג היהודי למערב
    33:43:14 2020/02/18 13 indd.2020.2.18 תישיש ההגהל םישדע דיזנ
    14 ה מ דקה
    בעל הרגישות המוסרית החדשה? האם הן חייבות להישאר פניו המעונות
    של הקורבן או שמותר לו לחשוף שיניים? ובעמדם מול אחרים משלהם,
    מול נוצרים, האם על היהודים להפנים את הציווי האתי המערבי, לשחק
    על פי הכללים שקבעו רוצחיהם ומעניהם מאמש? באיזו מידה ירצו
    יהודים בני זמננו להזדהות עם התרבות המערבית המתחדשת? האם
    יאמצו את הלקחים שנלמדו על גבם או יסרבו לשחק במשחק שאת כלליו
    קבעו אחרים?
    ספר זה עוסק ביחס לאחר כמרכיב מכריע בגיבוש זהויות דתיות
    במחצית השנייה של המאה ה־20 ובראשית המאה ה־21 .הוא מתמקד
    בתפיסותיהם ההדדיות של נוצרים ויהודים לאחר השבר של מלחמות
    העולם, כאשר התארגנו מחדש במציאות פוסט־מודרנית, רב־תרבותית
    וליברלית; מציאות שבה, מצד אחד, חלק ניכר מן העם היהודי יושב
    בציון, כריבון על אדמתו, ומצד אחר, הכנסייה הקתולית קיבלה על עצמה
    במידה רבה את ההפרדה בין דת למדינה וויתרה על שאיפותיה הפוליטיות
    הישנות. במרכז החיבור עומדת ההגות הדתית של שתי קהילות –
    הקהילה הנוצרית הרומית־קתולית והקהילה היהודית־אורתודוקסית,
    על מגוון הקבוצות והדעות המזוהות עמן.

     

    הספר ראה אור בחודש מרץ 2020

    תוכן העניינים
    דברי תודה……………………………………………………………………………… 11
    הקדמה………………………………………………………………………………….. 13
    חלק ראשון: יהדות ויהודים בראי התיאולוגיה הקתולית
    מבוא: תמורות ביחסה של הכנסייה הקתולית ליהודים…………………………. 21
    הכנסייה הקתולית והיהודים – סקירה היסטורית קצרה………………….. 21
    הכנסייה הקתולית והמודרנה …………………………………………………. 31
    הכנסייה, האנטישמיות והשואה………………………………………………. 35
    הצהרת ועידת הוותיקן השנייה על היהודים………………………………… 40
    פרק ראשון: היהדות והיהודים בתיאולוגיה הקתולית
    אחרי ועידת הוותיקן השנייה ……………………………………………………….. 53
    העבר …………………………………………………………………………….. 56
    ההווה ……………………………………………………………………………. 68
    העתיד……………………………………………………………………………. 89
    פרק שני: יוחנן פאולוס השני והפיוס היהודי־הנוצרי…………………………… 102
    המתקפה על התיאולוגיה 103
    שנות ה־80 107
    שנות ה־90 120
    פרק שלישי: יוזף רצינגר והיהודים………………………………………………… 130
    התנ"ך העברי במסורת הקתולית …………………………………………….. 132
    תורת ישראל – תורת משיח …………………………………………………. 138
    ישועת היהודים מאין?…………………………………………………………. 145
    הפולמוס על Iesus Dominus ……………………………………………. 145
    הפולמוס על "התפילה למען המרת דתם של היהודים"
    ליום שישי הטוב ………………………………………………………….. 156
    חלק שני: נצרות ונוצרים בראי המחשבה היהודית־אורתודוקסית
    מבוא: המסורת היהודית והנצרות………………………………………………….. 169
    העת העתיקה המאוחרת……………………………………………………….. 169

    ימי הביניים……………………………………………………………………… 172
    העת החדשה ……………………………………………………………………. 187
    סיכום ביניים…………………………………………………………………………… 194
    פרק רביעי: נצרות בספרות ההלכתית בת זמננו …………………………………. 199
    יד ישראל תקיפה……………………………………………………………….. 204
    הסוגיה המדינית…………………………………………………………… 199
    מקרים פרטיים של "יד ישראל תקיפה"……………………………….. 204
    "שיתוף"…………………………………………………………………………. 208
    "גויים שבזמן הזה לאו עובדי עבודה זרה הם"……………………………… 217
    כיצד קובעים את מעמדה ההלכתי של הנצרות? …………………………… 220
    פרק חמישי: המאמץ הרבני לניקוי המסורת מעקבות אימת הנוצרים ………… 228
    פרק שישי: מחשבה יהודית על נצרות בחוג הראי"ה והרצי"ה קוק …………… 240
    יחסו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק לנצרות …………………………….. 240
    יחסו של הרב צבי יהודה הכהן קוק לנצרות………………………………… 250
    תלמידיהם הפרנקופונים של הראי"ה והרצי"ה קוק………………………… 258
    הרב יהודה לאון אשכנזי …………………………………………………. 259
    הרב אברהם לבני………………………………………………………….. 265
    הפולמוס של שנת 2000 …………………………………………………. 269
    הרב אורי שרקי……………………………………………………………. 273
    הרב שלמה הכהן אבינר ………………………………………………….. 277
    פרק שביעי: העולם האורתודוקסי והדיאלוג היהודי־הנוצרי ………………….. 282
    הרב משה פיינשטיין …………………………………………………………… 285
    האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית והדיאלוג הבין־דתי…………… 286
    הרב סולובייצ'יק ומסתו "עימות"………………………………………. 286
    העימות על "עימות" והפולמוס על הדיאלוג הבין־דתי
    בקרב תלמידיו של הרב סולובייצ'יק……………………………………. 289
    הדיאלוג הישראלי־אוונגליקלי……………………………………………….. 295
    הרב יחיאל אקשטיין ו"הקרן לידידות"………………………………… 295
    הרב שלמה ריסקין ופרויקט האוונגליזציה היהודית………………….. 297
    דיון ביניים………………………………………………………………………. 305
    הדיאלוג בין הוותיקן והרבנות הראשית לישראל…………………………… 306
    אפילוג 312
    הערות ………………………………………………………………………………….. 324
    ביבליוגרפיה …………………………………………………………………………… 413
    מפתח …………………………………………………………………………………… 449

     

    מהדורה ראשונה: מרץ 2020
    מס' עמודים: 460
    כריכה: רכה

    Uneasy reconciliation.indd
    ISBN: 978-965-7241-99-8

     

    נזיד עדשים

    98.00 90.00

    לעמוד הספר
    X

    נזיד עדשים

    המחברים

    כרמה בן יוחנן היא עמיתת פוסט-דוקטורט באקדמיית פולונסקי ללימודים מתקדמים במדעי הרוח והחברה במכון ון ליר בירושלים. היא מרצה באוניברסיטת הומבולדט בברלין.

    לעמוד הספר
    X

    נזיד עדשים

    מתוך הספר

    אירועי המאה ה־20 זעזעו את תרבות המערב. בתום מלחמת העולם
    השנייה, פשתה באירופה תחושה של כישלון מוסרי. פשעים בקנה מידה
    חסר תקדים התחוללו דווקא באיזור שבו שלטה הטובה בתרבויות,
    לפחות בעיני עצמה – תרבות המערב, ועל ידי נציגים מובהקים שלה.
    הקידמה המערבית של הימים שקדמו למלחמות העולם לא מנעה את
    התפרצותה של שפיכות דמים נוראה ולא את הרצח השיטתי של "אחרים"
    בהצדקות אידיאולוגיות וביולוגיות שונות. היחס לאחר הפך למרכיב
    מפתח בשאלה אם יכול המערב להגדיר עצמו מחדש ולהצדיק מוסרית
    את קיומו. החברה הרב־תרבותית ושיח זכויות האדם באו להחליף את
    האמת האובייקטיבית שהכזיבה.
    הפשעים שהשחיתו את פני אירופה במחצית הראשונה של המאה
    העשרים, ובפרט השואה, גרמו לעולם הנוצרי לבחון מחדש את מורשתו
    האתית. הקהילות הנוצריות התמודדו עם שאלות נוקבות: מדוע קצרה
    ידן של הכנסיות להושיע את אירופה מתהומות האכזריות? האם היה זה
    משום שהיו קורבן לשלטונות החילוניים, או אולי מורשתה הנוצרית של
    אירופה היא שזרעה את זרע הפורענות? האם אפשר "לעשות תיאולוגיה"
    אחרי הזוועה, או שהגיע הזמן להיפרד מן השיח הדוגמטי והמדיר של
    הכנסייה, מן האובססיביות שלה בענייני דוקטרינה, הפוגענית כל כך
    כלפי צורות חיים לא נוצריות? במחצית השנייה של המאה ה־20 נדרש
    העולם הנוצרי להיענות לציווי האתי שהציבו בפניו – במונחי הפילוסוף
    עמנואל לוינס – פני האחר.
    האחרים האולטימטיבים של המערב – היהודים – נדרשו גם הם
    למקם את עצמם אל מול האתגר המוסרי החדש, שאירופה גיבשה במידה
    רבה מתוך התייחסות לדמותם המעונה. אילו פנים יציג היהודי למערב
    33:43:14 2020/02/18 13 indd.2020.2.18 תישיש ההגהל םישדע דיזנ
    14 ה מ דקה
    בעל הרגישות המוסרית החדשה? האם הן חייבות להישאר פניו המעונות
    של הקורבן או שמותר לו לחשוף שיניים? ובעמדם מול אחרים משלהם,
    מול נוצרים, האם על היהודים להפנים את הציווי האתי המערבי, לשחק
    על פי הכללים שקבעו רוצחיהם ומעניהם מאמש? באיזו מידה ירצו
    יהודים בני זמננו להזדהות עם התרבות המערבית המתחדשת? האם
    יאמצו את הלקחים שנלמדו על גבם או יסרבו לשחק במשחק שאת כלליו
    קבעו אחרים?
    ספר זה עוסק ביחס לאחר כמרכיב מכריע בגיבוש זהויות דתיות
    במחצית השנייה של המאה ה־20 ובראשית המאה ה־21 .הוא מתמקד
    בתפיסותיהם ההדדיות של נוצרים ויהודים לאחר השבר של מלחמות
    העולם, כאשר התארגנו מחדש במציאות פוסט־מודרנית, רב־תרבותית
    וליברלית; מציאות שבה, מצד אחד, חלק ניכר מן העם היהודי יושב
    בציון, כריבון על אדמתו, ומצד אחר, הכנסייה הקתולית קיבלה על עצמה
    במידה רבה את ההפרדה בין דת למדינה וויתרה על שאיפותיה הפוליטיות
    הישנות. במרכז החיבור עומדת ההגות הדתית של שתי קהילות –
    הקהילה הנוצרית הרומית־קתולית והקהילה היהודית־אורתודוקסית,
    על מגוון הקבוצות והדעות המזוהות עמן.

     

    לעמוד הספר
  • נשים במקרא

    מבט פמיניסטי על נשים במקרא ובברית החדשה

    מבצע! נשים במקרא עטיפה

    המקרא מלא בדמויות נשים. חלקן מופיעות בשמן וחלקן נותרות עלומות שם.
    מה אפשר ללמוד מן הדרך שבה מתאר המקרא נשים – ממלכות ונביאות דרך נשים נטולות מעמד מיוחד ועד נשים שמצאו את עצמן בשולי החברה – על תפיסות העולם של מחבריו ועורכיו? מה כתוב בשורות ומה אפשר לקרוא בין שורות המקרא?

    נשים במקרא

    מבט פמיניסטי על נשים במקרא ובברית החדשה

    88.00 70.00 נשים במקרא - מבט פמיניסטי על נשים במקרא ובברית החדשה
    הוסף לסל

    על הספרעתליה ברנר-עידןמתוך הספר
    X

    נשים במקרא

    על הספר

    תיאור

    נשים במקרא
    מבט פמיניסטי על נשים במקרא ובברית החדשה.

    המקרא מלא בדמויות נשים. חלקן מופיעות בשמן וחלקן נותרות עלומות שם.
    מה אפשר ללמוד מן הדרך שבה מתאר המקרא נשים – ממלכות ונביאות דרך נשים נטולות מעמד מיוחד ועד נשים שמצאו את עצמן בשולי החברה – על תפיסות העולם של מחבריו ועורכיו? מה כתוב בשורות ומה אפשר לקרוא בין שורות המקרא?
    בספרה בוחנת עתליה ברנר-עידן את תיאורי הנשים במקרא ובברית החדשה. היא מנתחת את יחס המחברים לגיבורותיהם מנקודת מבט פמיניסטית, תוך שימוש בכלי ניתוח היסטוריים, ספרותיים וסוציולוגיים.
    התוצאה היא מבט מאתגר ומעורר מחשבה על מנהיגות ומשוררות, על אימהות ובנות, על נשים צדקניות ועל נשים מפתות, על עבריות ונוכריות, על מכשפות וזונות, שמצאו את עצמן, לטוב ולרע, בכתבי הקודש.

    פרופ' אביעד קליינברג,
    מנהל ההוצאה לאור של אונ' ת"א ע"ש חיים רובין

    עתליה ברנר-עידן

    המרחב הנכון לאישה, על פי המקרא, הוא המשפחה ופעילויות ביתיות. הדרך הטובה והשימושית ביותר עבורה לבטא את עצמה ולהשיג ביטחון אישי היא באמצעות לידת ילדים, זכרים במיוחד. פעולות רבות אשר מיועדות להשגת מטרה זו, פעולות אשר בהקשרים אחרים היו נחשבות לבלתי מוסריות בגלל איסורים מיניים ומוסא ציבורי, מוצדקות על ידי המחברים המקראיים. העיקרון החברתי של שימור והמשכיות הוא ערך עליון בחברה המקראית ועיקר ביצוע מוטל על נשים. האישה כפופה לשליטת האיש, לא בהכרח כיוון שהיא נבונה פחות או בעלת השראה מוגבלת יותר מאשר הגבר, אלא כיוון שהיא נחשבת לחסרת אחריות וזקוקה להגנה מפני עצמה.

    שתי השקפות שולטות אלה- שתפקידה העיקרי של האישה הוא בתוך הבית (במסגרת נישואים), וכי נשים צריכות להיות נתונות תחת השגחה גברית – כמעט מוציאות מכלל אפשרות את יכולתה של איה רגילה להשתתף בענייני ציבור. יוצאים מן הכלל מתרחשים ולפעמים הם נשפטים בחומרה יתרה (כמו למשל מקרה של מרים אחות אהרן ומשה, במדבר יב).

    נשים במקרא עטיפה

    נשים במקרא

    88.00 70.00

    המקרא מלא בדמויות נשים. חלקן מופיעות בשמן וחלקן נותרות עלומות שם.
    מה אפשר ללמוד מן הדרך שבה מתאר המקרא נשים – ממלכות ונביאות דרך נשים נטולות מעמד מיוחד ועד נשים שמצאו את עצמן בשולי החברה – על תפיסות העולם של מחבריו ועורכיו? מה כתוב בשורות ומה אפשר לקרוא בין שורות המקרא?

    לעמוד הספר
    X

    נשים במקרא

    המחברים

    עתליה ברנר-עידן

    לעמוד הספר
    X

    נשים במקרא

    מתוך הספר

    המרחב הנכון לאישה, על פי המקרא, הוא המשפחה ופעילויות ביתיות. הדרך הטובה והשימושית ביותר עבורה לבטא את עצמה ולהשיג ביטחון אישי היא באמצעות לידת ילדים, זכרים במיוחד. פעולות רבות אשר מיועדות להשגת מטרה זו, פעולות אשר בהקשרים אחרים היו נחשבות לבלתי מוסריות בגלל איסורים מיניים ומוסא ציבורי, מוצדקות על ידי המחברים המקראיים. העיקרון החברתי של שימור והמשכיות הוא ערך עליון בחברה המקראית ועיקר ביצוע מוטל על נשים. האישה כפופה לשליטת האיש, לא בהכרח כיוון שהיא נבונה פחות או בעלת השראה מוגבלת יותר מאשר הגבר, אלא כיוון שהיא נחשבת לחסרת אחריות וזקוקה להגנה מפני עצמה.

    שתי השקפות שולטות אלה- שתפקידה העיקרי של האישה הוא בתוך הבית (במסגרת נישואים), וכי נשים צריכות להיות נתונות תחת השגחה גברית – כמעט מוציאות מכלל אפשרות את יכולתה של איה רגילה להשתתף בענייני ציבור. יוצאים מן הכלל מתרחשים ולפעמים הם נשפטים בחומרה יתרה (כמו למשל מקרה של מרים אחות אהרן ומשה, במדבר יב).

    לעמוד הספר
  • ס. יזהר חלק ב'

    סיפור חיים, כרך שני

    ניצה בן־ארי

    מבצע! עטיפת הספר

    יזהר סמילנסקי אינו רק אחד מחשובי הסופרים בישראל, הוא גם אחת מן הדמויות האיקוניות שלה: צבר, מפקד ב"הגנה", קצין במלחמת השחרור, חבר כנסת, מורה ומרצה, סופר עטור פרסים שכתביו ודעותיו גרמו אי נחת בימין וגם בשמאל—מי היה האיש הזה? בעזרת יומנים, מכתבים, עדויות בני משפחה וחברים, וכמובן בעזרת ספריו וסיפוריו, ממשיך ומשחזר הכרך השני, במונוגרפיה מאת ניצה בן-ארי, את העולם שבו עוצבה דמותו רבת המתחים והסתירות של ס. יזהר, ב-70 שנות יצירה ועשיה.

    ס. יזהר חלק ב'

    סיפור חיים, כרך שני

    84.00 70.00 ס. יזהר חלק ב' - סיפור חיים, כרך שני
    הוסף לסל

    על הספרניצה מתוך הספר
    X

    ס. יזהר חלק ב'

    על הספר

    תיאור

    יזהר סמילנסקי אינו רק אחד מחשובי הסופרים בישראל, הוא גם אחת מן הדמויות האיקוניות שלה: צבר, מפקד ב"הגנה", קצין במלחמת השחרור, חבר כנסת, מורה ומרצה, סופר עטור פרסים שכתביו ודעותיו גרמו אי נחת בימין וגם בשמאל-מי היה האיש הזה?

    בעזרת יומנים, מכתבים, עדויות בני משפחה וחברים, וכמובן בעזרת יצירותיו, ממשיך ומשחזר הכרך השני, במונוגרפיה מאת ניצה בן-ארי, את העולם שבו עוצבה דמותו רבת המתחים והסתירות של ס. יזהר, ב-70 שנות יצירה ועשיה, מאז "אפרים חוזר לאספסת" ועד מותו, בתקופה רבת תהפוכות בחיי המדינה.
    מילדות חלם יזהר על כתיבת יצירת המופת שלו,התכונן ונערך לקראתה ואף קיבל על עצמו, שלל חובות והתחייבויות ובלבד שיוכל להגשים את שאיפתו.
    ה´כישלון´ של "ימי צקלג", כפי שהוא ראה זאת, גרר אותו למשבר קשה, שבו פקפק אם יחזור ויכתוב אי-פעם, או ימשיך לחיות אפילו.
    בלי הכתיבה, ההתחייבויות, שנטל על עצמו, הפכו למסגרת ריקה ואף לכלא, ממנו היה מסוגל להחלץ רק באמצעות חיים כפולים. 28 שנים של שתיקה ספרותית, הניבו תואר אקדמי במדיניות החינוך ומאות מאמרים חריפים בנושאי ספרות, חברה ומדינה.
    יזהר הפך למרצה נערץ ושנוי במחלוקת: מבחוץ נראה כמצליף הלאומי, תקיף ושופע ביטחון עצמי, כשלמעשה היה בודד, רווי ביקורת עצמית וחסר יכולת הכרעה. "אני אמן הכתיבה והשתיקה", כך כתב לעצמו בשעת דיכאון כבד בשנת 1966….
    בגיל 75 חזר לכתיבה דבר שהיה בחזקת חגיגה ספרותית, שהניבה שישה ספרים חדשים ומחדשים.

    פרופ´ ניצה בן-ארי היא מתרגמת, עורכת וחוקרת ספרות ותרגום באוניברסיטת תל-אביב.
    בן-ארי תרגמה יצירות מופת מגרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית, ביניהן פאוסט של גתה (2006), וזכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום. ספריה, רומן עם העבר (1997) ודיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1930 – 1980, (2006) עוסקים בעיצוב זהות לאומית באמצעות הספרות.

    פרופ' ניצה בן-ארי היא מתרגמת, עורכת וחוקרת ספרות ותרגום באוניברסיטת תל-אביב. בן-ארי תרגמה יצירות מופת מגרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית, ביניהןפאוסט של גתה (2006), וזכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

    ספריה, רומן עם העבר (1997) ודיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1930 – 1980, (2006) עוסקים בעיצוב זהות לאומית באמצעות הספרות.

    יעודכן בקרוב

    ביקורות ועוד

    הספר ראה אור בסוף חודש דצמבר 2013

    ס. יזהר
    סיפור חיים, כרך שני
    מאת: ניצה בן־ארי

    שנת הוצאה לאור של המקור
    2017

    כריכה רכה
    831 עמודים

    עטיפת הספר

    ס. יזהר חלק ב'

    84.00 70.00

    יזהר סמילנסקי אינו רק אחד מחשובי הסופרים בישראל, הוא גם אחת מן הדמויות האיקוניות שלה: צבר, מפקד ב"הגנה", קצין במלחמת השחרור, חבר כנסת, מורה ומרצה, סופר עטור פרסים שכתביו ודעותיו גרמו אי נחת בימין וגם בשמאל—מי היה האיש הזה? בעזרת יומנים, מכתבים, עדויות בני משפחה וחברים, וכמובן בעזרת ספריו וסיפוריו, ממשיך ומשחזר הכרך השני, במונוגרפיה מאת ניצה בן-ארי, את העולם שבו עוצבה דמותו רבת המתחים והסתירות של ס. יזהר, ב-70 שנות יצירה ועשיה.

    לעמוד הספר
    X

    ס. יזהר חלק ב'

    המחברים

    פרופ' ניצה בן-ארי היא מתרגמת, עורכת וחוקרת ספרות ותרגום באוניברסיטת תל-אביב. בן-ארי תרגמה יצירות מופת מגרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית, ביניהןפאוסט של גתה (2006), וזכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

    ספריה, רומן עם העבר (1997) ודיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1930 – 1980, (2006) עוסקים בעיצוב זהות לאומית באמצעות הספרות.

    לעמוד הספר
    X

    ס. יזהר חלק ב'

    מתוך הספר

    יעודכן בקרוב

    לעמוד הספר
  • ספר בחינת הדת

    לרבי אליהו דלמדיגו מקהדיא

    ההדיר על פי הדפוסים וכתבי היד וצירף מבוא, ציונים, מראי מקומות וביאור קצר יעקב יהושע רוס

    מבצע!

    ספר בחינת הדת מאת ר' אליה דלמדיגו (במאה ה -15), נודע במשך הדורות בעיקר בשל מתקפתו המנומקת כנגד תורת הקבלה בכלל, וכנגד ספר הזוהר. עניין נוסף המייחד את החיבור נוגע לניסוחה של תורת 'האמת הכפולה', כפתרון למתחים וסתירות שבין דת ותבונה או דת ומדע. המחבר, תלמיד חכם יהודי שפעל בעיקר באיטליה, ראה עצמו כממשיך נאמן […]

    ספר בחינת הדת

    לרבי אליהו דלמדיגו מקהדיא

    80.00 72.00 ספר בחינת הדת - לרבי אליהו דלמדיגו מקהדיא
    הוסף לסל

    על הספריעקב יהושע רוסמתוך הספר
    X

    ספר בחינת הדת

    על הספר

    תיאור

    ספר בחינת הדת מאת ר' אליה דלמדיגו (במאה ה -15), נודע במשך הדורות בעיקר בשל מתקפתו המנומקת כנגד תורת הקבלה בכלל, וכנגד ספר הזוהר. עניין נוסף המייחד את החיבור נוגע לניסוחה של תורת 'האמת הכפולה', כפתרון למתחים וסתירות שבין דת ותבונה או דת ומדע. המחבר, תלמיד חכם יהודי שפעל בעיקר באיטליה, ראה עצמו כממשיך נאמן של מורשתו הרציונלית של הרמב"ם, ושימש מורה ומתרגם לכתביו של אבן רושד, פרשנו הנחשב של אריסטו. ר' אליה דלמדיגו לא היה מודע לעובדה שהוא אחד המגינים האחרונים של היהדות השכלתנית שהיתה כה נפוצה ומקובלת בשעתה. רוח חדשה נשבה בין המלומדים באיטליה: מעבר מאהדת כתבי אריסטו לכתביו של אפלטון, השפעה גוברת לספרי הקבלה והתפתחותה של תופעה חדשה: קבלה נוצרית. ספר בחינת הדת ביקש להתפלמס כנגד המגמות החדשות הללו.

    במהדורה מדעית זו, של פרופ' יעקב רוס, מופיע נוסח החיבור עם השוואה בין נוסח כתבי היד השונים, ונוספו לו ציונים, מראי מקומות וביאור קצר המלווה את פרקי הספר.  בפתח החיבור הוסיף המהדיר פרקי מבוא על פעילותו של ר' אליה דלמדיגו, על החיבור 'בחינת הדת' – מגמתו וכמה מרעיונותיו.

     

    פרופ' (אמריטוס) יעקב רוס, איש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב,
    התמחה בתורת ההכרה, באתיקה יישומית ובפילוסופיה פוליטית. במקביל חקר ולימד
    גם במחשבת ישראל.
    מהדורה זו משלבת בין עיסוקיו במחשבה היהודית בימי הביניים ובשאלת משמעותה
    הפילוסופית של ההכרה דתית.

    ביקורות וקישורים

    הספר ראה אור בחודש אוגוסט 2019

    מתאבדים במדים
    מאת: ניצן רותם

    מהדורה ראשונה: אוגוסט 2019
    מס' עמודים: 196

    עיצוב העטיפה: פיני חמו
    עימוד: רם הוצאה לאור

     

    ISBN: 978-965-7241-89-9

    ספר בחינת הדת

    80.00 72.00

    לעמוד הספר
    X

    ספר בחינת הדת

    המחברים

    פרופ' (אמריטוס) יעקב רוס, איש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב,
    התמחה בתורת ההכרה, באתיקה יישומית ובפילוסופיה פוליטית. במקביל חקר ולימד
    גם במחשבת ישראל.
    מהדורה זו משלבת בין עיסוקיו במחשבה היהודית בימי הביניים ובשאלת משמעותה
    הפילוסופית של ההכרה דתית.

    לעמוד הספר
    X

    ספר בחינת הדת

    מתוך הספר
    לעמוד הספר
  • ספר נילי כוהן

    משפט, תרבות וספר

    עורכים:עופר גרוסקופף ושי לביא

    מבצע! תמונת הספר - ספר נילי כוהן

    הספר "משפט, תרבות וספר" מפגיש אנשי משפט ואנשי ספר. לכאורה זהו מפגש בין עולמות העומדים בסתירה זה לזה: המשפט עוסק בעולם המציאותי ואילו הספרות בבדיון. הספרות עוסקת בעומק הפסיכולוגי של הדמויות ובכפיפותן לכוחות הנפש, ואילו המשפט מניח כהנחת עבודה שנמעניו כפופים לחוקי התבונה.

    אנשי הספרות יכולים לתאר באמפתיה פושעים ועוברי עבירות, ואילו השופטים, תהיה אשר תהיה נטיית ליבם, נדרשים לחרוץ דין על פי ספרי החוקים. בפועל הקשרים בין העולמות מורכבים ביותר. לא פעם מתברר שקווי התיחום בין העולמות פרוצים. כותבי המאמרים בספר מציגים בין דפיו את המורכבות הזאת, ומנסים להבין ולבאר אותה בלשון שווה לכל נפש.

    ספר נילי כוהן

    משפט, תרבות וספר

    120.00 90.00 ספר נילי כוהן - משפט, תרבות וספר
    הוסף לסל

    על הספרהמשתתפיםמתוך הספר
    X

    ספר נילי כוהן

    על הספר

    תיאור

    הספר שלפניכם מפגיש אנשי משפט ואנשי ספר. לכאורה זהו מפגש בין עולמות העומדים בסתירה זה לזה: המשפט עוסק בעולם המציאותי ואילו הספרות בבדיון. הספרות עוסקת בעומק הפסיכולוגי של הדמויות ובכפיפותן לכוחות הנפש, ואילו המשפט מניח כהנחת עבודה שנמעניו כפופים לחוקי התבונה.

    אנשי הספרות יכולים לתאר באמפתיה פושעים ועוברי עבירות, ואילו השופטים, תהיה אשר תהיה נטיית ליבם, נדרשים לחרוץ דין על פי ספרי החוקים. בפועל הקשרים בין העולמות מורכבים ביותר. לא פעם מתברר שקווי התיחום בין העולמות פרוצים. כותבי המאמרים בספר מציגים בין דפיו את המורכבות הזאת, ומנסים להבין ולבאר אותה בלשון שווה לכל נפש.

    המאמרים הכלולים בספר, שתחילת רבים מהם בסדרת מפגשים פופולארית שמרכזת פרופסור נילי כהן באוניברסיטת תל אביב, בוחנים בעין רעננה את יחסי הגומלין בין משפט וספרות. המשפטנים התבקשו לעסוק בנושאים שנחשבים ברגיל כנושאים "ספרותיים", כמו אהבה, זיכרון, ואוטופיה. אנשי הספר התבקשו לכתוב על תחומים "משפטיים", כמו ציות לחוק, זהות לאומית וצדק. מה ניתן ללמוד מדיאלוג זה שבין המשפט והספרות לגבי המציאות הבדיונית שהם מתעדים, ולגבי העולם המציאותי שהם מדמיינים? התוצאה מאירת עיניים ולא פעם מפתיעה.

    פרופסור נילי כהן, כלת פרס ישראל בחקר המשפט לשנת תשע"ז, היא נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים, רקטור (לשעבר) של אוניברסיטת תל אביב ופרופסור (אמריטה) בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. ספר זה, בו נוטלים בו חלק טובי הסופרים, החוקרים, השופטים והמשפטנים, הינו מחווה לתרומתה העצומה למשפט, לאקדמיה ולחברה בישראל.

    תוכן העניינים, שערי הספר:

    שער ראשון – משפט ותרבות
    חלק א': בריאה ויצירה
    חלק ב': דמיון וזיכרון

    שער שני – משפט וחברה
    חלק ג': אהבה וזוגיות
    חלק ד': השתייכות חברתית ואחריות חברתית

    שער שלישי – משפט ופוליטיקה
    חלק ה': ציות לחוק ורדיפת צדק
    חלק ו': נורמות חברתיות והסדרה פרטית
    חלק ז': לאומיות ואוטופיה

    פרופסור נילי כהן, כלת פרס ישראל בחקר המשפט לשנת תשע"ז, היא נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים, רקטור (לשעבר) של אוניברסיטת תל אביב ופרופסור (אמריטה) בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. ספר זה, בו נוטלים בו חלק טובי הסופרים, החוקרים, השופטים והמשפטנים, הינו מחווה לתרומתה העצומה למשפט, לאקדמיה ולחברה בישראל.

    עורכי הספר: עופר גרוסקופף, שי לביא.

    רשימת משתתפים (סדר אלפביתי, שמות משפחה)
    1. ליאורה בילסקי | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    2. מיכאל בירנהק | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    3. אלי בלכמן | עוזר משפטי, בית המשפט העליון
    4. ישי בלנק | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    5. איל בנבנשתי | מופקד הקתדרה למשפט בינלאומי באוניברסיטת
    קיימברידג' ופרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    6. אהרן ברק | נשיא (בדימוס), בית המשפט העליון
    ופרופסור למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
    7. דפנה ברק-ארז | שופטת, בית המשפט העליון
    8. אמיר גוטפרוינד | סופר
    9. עופר גרוסקופף | שופט, בית המשפט המחוזי מרכז, לוד
    10. חנוך דגן | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    11. יורם דנציגר | שופט, בית המשפט העליון
    12. אבנר הולצמן | פרופסור לספרות, אוניברסיטת תל־אביב
    13. דפנה הקר | פרופסור למשפטים ומרצה בתוכנית
    ללימודי נשים ומגדר, אוניברסיטת תל־אביב
    14. נינה זלצמן | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    15. שרון חנס | דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    16. נילי כהן | נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים
    ופרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    17 . דן לאור | פרופסור לספרות, אוניברסיטת תל־אביב
    18. שי לביא | ראש מכון ון ליר בירושלים
    ופרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    19. מנחם מאוטנר | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    20. גיא מונדלק | פרופסור למשפטים ומרצה בחוג ללימודי עבודה,
    אוניברסיטת תל־אביב
    21. חנן מלצר | שופט, בית המשפט העליון
    22. יורם מרגליות | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    23. עמוס עוז | סופר ופרופסור לספרות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב
    24. אריאל פורת | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    25. מנחם פינקלשטיין | שופט, בית המשפט המחוזי מרכז, לוד
    26. טליה פישר | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    27. דניאל פרידמן | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    28. אהרן צ'חנובר | פרופסור מחקר, הטכניון
    29. רועי קרייטנר | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    30. אמנון רובינשטיין | פרופסור למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
    31. יששכר רוזן צבי | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    32. ענת רוזנברג | ד"ר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
    33. יופי תירוש | ד"ר למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב

    הקדמה | עָלֵי משפט ועָלֵי ספר

    ספר זה, המיועד לקהל קוראים רחב, מארח אנשי משפט ואנשי ספר ומפגיש טקסטים משפטיים עם טקסטים ספרותיים. המאמרים הכלולים בספר בוחנים את הקשרים, הפערים, ויחסי הגומלין בין משפט וספרות באמצעות סדרה של מפגשים בין אנשי ספר ומשפטנים. שני הצדדים, שעוסקים בחיי היומיום שלהם בטקסטים, מתבוננים בהם מנקודת מבט רעננה.

    המשפטנים התבקשו לעסוק, בין היתר, בנושאים שנחשבים ברגיל כנושאים ספרותיים, כדוגמת אהבה, זיכרון ואוטופיה, ואנשי הספר מתמודדים, בין היתר, עם תחומים משפטיים כגון ציות לחוק, זהות לאומית וצדק. מה ניתן ללמוד מדיאלוג זה שבין המשפט והספרות לגבי המציאות הבדיונית שהם מתעדים, ולגבי העולם המציאותי שהם מדמיינים?

    המפגשים בין ספרות ומשפט ובין אנשי ספר ואנשי משפט מתקיימים בין דפי הספר, אך קדמה להם סדרה של מפגשים במציאות. הספר מבוסס בחלקו על הרצאות "מועדון משפט וספר", הנערכות באוניברסיטת תל־אביב ברציפות זה למעלה מעשור, ביוזמתה ובניצוחה של פרופסור נילי כהן.

    במפגשים אלו מוזמנים אנשי משפט ואנשי ספר לשוחח עם קהל רחב של קוראי ספר וחובבי משפט על נושא משותף, המשתנה ממפגש למפגש. מרבית המאמרים הכלולים בספר זה מהווים עיבוד של לקט מובחר מההרצאות שניתנו במסגרת הסדרה בעשור הראשון לקיומה, ואליהם צירפנו מספר מאמרים נוספים של דמויות מובילות בעולם המשפט והספרות הישראלית. העיסוק ביחסים המורכבים בין ספרות לבין משפט אינו חדש. הספר בונה על מסורת אקדמית שעוסקת בשאלה זו, אך מבקש לפתח את התחום מעבר לגבולותיו המקובלים. המסורת האקדמית מבחינה בין "משפט בספרות" ל"משפט כספרות".

    תחת הקטגוריה הראשונה, מנתחים חוקרים טקסטים ספרותיים העוסקים במשפט, כדוגמת משפט שלמה, "הסוחר מוונציה" של שייקספיר והמשפט של קפקא, כדי לבחון את האופן שבו המשפט משתקף בעיני הספרות והסופרים. תחת הקטגוריה השנייה, עוסקים חוקרים בטקסט המשפטי כסוגה ספרותית, ומסתייעים בכלים ספרותיים כדי לנתח טקסטים משפטיים. במקרה האחד, הספרות מובאת לבחינה משפטית, ובמקרה האחר, המשפט מובא לבחינה ספרותית.

    המאמרים בספר זה תורמים לשני הז'אנרים המוכרים, אך הספר כמכלול שייך לז'אנר אחר – מפגשים מהסוג השלישי בין משפט וספרות. במפגשים אלה, אנשי ספר ואנשי משפט, טקסטים משפטיים וטקסטים ספרותיים, נמצאים על אותו מישור ומקיימים ביניהם דיאלוג חיוני. רבים מהמאמרים, והספר כמכלול, בוחנים מחדש את הזיקות בין משפט לספרות בלי להניח מראש גבולות ברורים ביניהם.

    על פניו, זהו מפגש בין עולמות מקבילים. המשפט עוסק בעולם המציאותי ומסדיר את היחסים החומריים בין בני אדם, ואילו הספרות עוסקת בבדיון וממלאת את עולמנו הרוחני. המשפט מבוסס על ניגודים חדים בין מותר ואסור, חוקי ולא־חוקי, תקף ובטל; ואילו הספרות עושה שימוש בקשת צבעים רחבה, ומסרבת לראות את המציאות בשחור ולבן.

    הספרות מכירה בעומק הפסיכולוגי של הדמויות ובכפיפותן לכוחות הנפש ומזמינה את הקורא להרגיש, ואילו המשפט מניח שנמעניו כפופים לחוקי התבונה, ודורש מכותביו וקוראיו לדבוק בשפת ההיגיון הקר. בניגוד למשפט, השולט במעשיהם החיצוניים של בני אדם, הספרות מפשפשת בחייהם הפרטיים של גיבוריה, וחודרת למעמקי הנפש של קוראיה.

    לבסוף, בעוד שהדיון המשפטי מתנהל במישור הנורמטיבי והשופט מתווה דרך להתנהגות ראויה, הספרות אינה שופטת, וסופר מסכן את איכותה האסתטית של היצירה אם הוא הופך אותה באופן מפורש למוסרנית. המאמרים המתארחים בספר זה מציעים לבחון מחדש אבחנות ודימויים מוכרים אלה ולהציע חדשים במקומם.

    חלוקת העבודה המסורתית מניחה שהמשפט עוסק בספירה הציבורית, ואילו הספרות עניינה החיים הפרטיים. כנגד חלוקה זו, מראה אבנר הולצמן במאמרו "הוי ארצי מולדתי" כי לספרות ולשירה תפקיד משמעותי בחיים הציבוריים. לשירה העברית החדשה, מרחל מורפורגו ועד לאה גולדברג, תפקיד חשוב בעיצוב הזהות הקולקטיבית הישראלית.

    המאמר מראה שינוי שהתרחש בזהות זו מתפיסת גאולה גלותית ופסיבית אל תקווה לגאולה מדינית ופוליטית. ואולם, גם המשפט נוטל חלק בעיצוב זהויות, כפי שעולה ממאמרו של אמנון רובינשטיין על התהפוכות שעברה החקיקה בנושא "מיהו יהודי". רובינשטיין אינו מסתפק בהצגת סקירה היסטורית, ומציע הגדרה חדשה ומרחיבה יותר לזהות יהודית, כזו התואמת את מצבה של יהדות העולם.

    המשפט והספרות אינם רק משרטטים את גבולות הקולקטיב מבפנים, אלא גם תוחמים אותו מבחוץ. גיא מונדלק בוחן שייכות והדרה מהקולקטיב הישראלי תוך השוואה בין הדמות הקנונית של הישראלי, כפי שהיא עולה מדמותו של של אליק בספרו של משה שמיר, במו ידיו (פרקי אליק), לבין האופן שבו בתי המשפט משרטטים את גבולות הקולקטיב כשהם מתמודדים עם מעמדם וזכויותיהם של מהגרי עבודה.

    למותר לציין, שהמשפט והספרות קושרים ופורמים זהויות אישיות ולא רק לאומיות. כך, למשל, דנה דפנה ברק־ארז במתח שבין זהות הורית ביולוגית וחברתית. היא משווה בין האופן שבו מתח זה מתגלם במחזה הנודע של ברטולד ברכט, "מעגל הגיר הקווקזי", לבין האופן שבו בתי המשפט מתמודדים עם אותו מתח עצמו בפסקי דין העוסקים באימוץ.

    ברמת הפשטה גבוהה יותר, מראה מנחם מאוטנר את תרומתם של המשפט ושל האמנות להעניק משמעות לחיי היומיום. "טנגו אחרון בפריס", סרטו הנודע של ברנרדו ברטולוצ'י, מהווה נקודת מוצא לדיון של מנחם מאוטנר באבחנה בין טבע ותרבות ובאופן שבו אבחנה זו מייצרת משמעות בקולנוע ובמשפט כאחד.

    טענה מקובלת אחרת, הזוכה לבחינה מחודשת בספר, היא שלמשפט מחויבות נורמטיבית, בעוד שלספרות הבדיונית מוענק רישיון לחרוג מגבולות המוסר. במאמרו בוחן דן לאור מקרוב את הרומן חיי נישואים פרי עטו של דוד פוגל. הרומן מוביל אל הרגע שבו רודולף גורדוויל, גיבור הרומאן (למעשה, האנטי־גיבור), נקלע למבוי סתום שאין מוצא ממנו, ונדחף לרצוח את אשתו.

    הספרות, טוען לאור, מסייעת לנו להבין, אך כמובן לא להצדיק, את מעשה הפשע ודווקא משום כך יש בה תועלת רבה גם למשפטן, הנדרש לשפוט מציאות מורכבת. מאמרה של נילי כהן עוסק בצידו האחר של המטבע, בגבולות המוסריים של הספרות. בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, שואלת כהן מה קורה כאשר סופר מבסס את הרומן שכתב על חייו האישיים וחושף פרטים מחדר המיטות של בת זוגו.

    כיצד מתמודדים שופטים וסופרים עם דילמה זו? האמנם ראוי לכותבי רומנים ליהנות מחירות ספרותית ומהגנה משפטית? עמוס עוז חוזר לסיפורי התנ"ך כדי להראות כיצד המחבר המקראי נמנע מלהעניק הצדקה למעשי האל, ואדרבה מחדד את המסתורין והשרירות שבה מתנהל האל עם ברואיו. הדים לתפיסה זו מגלה עוז גם אצל סופרים ומשוררים המזוהים כחילוניים, ובהם יהודה עמיחי, דן פגיס וש"י עגנון, שיותר משהם כופרים בקיומו של האל, הם ניצבים מול שתיקתו.

    שאלת המוסר במשפט ובספרות עולה במאמרים נוספים בספר. שרון חנס קורא את סיפור הנקם המפורסם של היינריך פון קלייסט, "מיכאל קולהאס", ומעורר דיון על הקו הדק שבין המשפט והנקמה והמשיכה של הספרות וקוראיה אל האחרון. מנחם פינקלשטיין עוסק בחובה לא לציית לחוק, כפי שהתעוררה במשפט כפר קאסם ובשיריו של אלתרמן על הפרשה, ואילו שי לביא דן בשאלות דומות כשהוא מנגיד בין שתי פרשנויות פילוסופית ופואטית למחזה היווני הקלאסי מאת סופוקלס, "אנטיגונה".

    הניגוד בין משפט וספרות מוגדר לעתים קרובות כניגוד בין תבונה ורגשות, אך האם אבחנה זו הכרחית? אמיר גוטפרוינד ז"ל בוחן את מערכת היחסים בין שלמה לבין מלכת שבא, כפי שהיא מתוארת על ידי המספר המקראי, ומלמד כי ניתן לקרוא את סיפור האהבה הרומנטי כמערכת סבוכה של תככים ומזימות פוליטיים. מאמרה של דפנה הקר, העוסק באופן שבו אנשים כותבים צוואות, מראה שלעתים קרובות שפתו של המשפט רזה ועניינית, אך אין מניעה עקרונית לשילוב של רגשות, ובפרט אהבה, גם במסמך משפטי רשמי כמו צוואה.

    אהרן צ'חנובר מראה שדינמיקה דומה קיימת גם במדע. המדע זקוק ליצירתיות לא פחות מלחשיבה לוגית בהירה. יצירה ויצירתיות הן גם מושא להגנה משפטית, כפי שעולה ממאמרו של מיכאל בירנהק. המשפט מגן על היצירה המקורית כשהוא מגן על זכויות יוצרים, אך כדי לא למנוע יצירתיות נוספת, המשפט מכיר בזכותם של אחרים לשימוש הוגן.

    המשפט, כפי שהוא משתקף בדפי הספר, אינו מנותק מעולמנו הפנימי אלא מבטא אותו. יורם מרגליות מציע קריאה פרשנית במלך ליר, ומראה כיצד דיני המיסוי המודרניים מתמודדים עם שאלות דומות שניצבו בפני שייקספיר. לשיטתו של מרגליות, דיני המיסוי אינם מערכת ביורוקרטית אפורה, אלא ביטוי משפטי של עולם ערכים פנימי.

    נינה זלצמן ועופר גרוסקופף מבקשים ליצור הלימה בין תפקידה של דירת מגורים בקיומה ובטיפוחה של הזוגיות לבין ההגנה המשפטית הניתנת לה מפני נושים. טליה פישר מבקשת לתת להעדפות הצדדים תפקיד מכריע גם בליבת הפרוצדורה המשפטית – הגדרת הכללים הראייתיים שלפיהם יוכרע המשפט. ואילו אריאל פורת מציע זיקה אחרת ליחסים בין עולם הערכים הפנימי לבין עולם המשפט.

    בעוד שמשפטנים רבים רואים במשפט ביטוי של העדפות קיימות, מבקש פורת לבחון את האופן שבו המשפט מעצב מחדש העדפות. המאמרים בספר מעוררים את שאלת היחס שבין מציאות ובדיון בעולם המשפט. ואכן, המשפט, כך מתברר, הוא נשף מסכות לא פחות מהספרות, ומדיום שבאמצעותו אנחנו יכולים לדמיין את עצמנו בדרכים חדשות.

    אין זה מפתיע, אם זוכרים כי הצדדים המופיעים בפני השופט מופיעים כפרסונות משפטיות, ו"פרסונה", במשמעותה המקורית, אינה אלא מסכה בדיונית. במאמרה "ריגול כמשל לדיני אפליה", דנה יופי תירוש באופן שבו לעתים דווקא החברה – ולא המשפט – תובעת מהחברים בה ללבוש מסכות ולנהל אורח חיים המקטלג אותנו על פי חלוקות מוכרות, בעוד שדיני האפליה מאפשרים לבני אדם לנהל את חייהם ולדמיין את עצמם כרצונם.

    יורם דנציגר ואלי בלכמן דנים בדרישות הגילוי המוטלות על בורר, ובוחנים את כוחן להבטיח כי תיווצר הפרדה נחוצה בין דמותו הפרטית לבין הפרסונה השיפוטית שלו; תרומה אחרת לבדיון משפטי מרים מאמרו של איל בנבנישתי, הדן בצורך של משפט המדינה לדמיין את הקהילה הפוליטית מעבר לגבולותיה המוכרים, ולהכיר באחריות המדינה לא רק כלפי אזרחיה, אלא גם כלפי אזרחים של מדינות זרות.

    באופן דומה אך בתחום שונה, מבקש אהרן ברק להרחיב את האחריות החברתית. המשפט החוקתי במדינת ישראל אמנם מכיר במפורש בזכות הקניין של הפרט, אך על המשפטן להכיר שעליו להרחיב את הגנתו גם לזכויות חברתיות של מחוסרי קניין.

    מאמרם של חנוך דגן ורועי קרייטנר מבקש להרחיב את גבולות המחקר המשפטי מעבר לחשיבה הדוקטרינרית, הרואה את המשפט נפרד מדיסציפלינות אחרות, וחשיבה בינתחומית המבקשת לבחון את המשפט מפרספקטיבה של דיסציפלינות זרות.

    המשפט אינו צריך לכרות ברית עם דיסציפלינות אחרות ואינו צריך להסתגר בדלת אמותיו. המחקר המשפטי צריך לדמיין את גבולותיו מחדש כך שיכלול בתוכו תובנות רלוונטיות מדיסציפלינות אחרות, אך להתמקד בשלושת מאפייניו המרכזיים: הכפייה, הנורמטיביות, והמוסדיות.

    שאלות של מציאות ובדיון קשורות בטבורן לשאלות של זיכרון ושכחה. שלושה מאמרים בספר עוסקים בסוגיה זו. מאמרה של ליאורה בילסקי על אמיל חביבי מראה כיצד המשפט והספרות מייצרים סיפורים היסטוריים שונים ומתחרים. מאמרו של יששכר רוזן־צבי עוסק בשאלת הענישה וההתיישנות, ובצורך של המשפט לשכוח כדי לא להפוך לנקמני. מזווית אחרת, בוחן ישי בלנק את תפקידו של התקדים בעולם המשפט, כמנגנון של זיכרון אך לא פחות מכך כמנגנון של שכחה והדחקה.

    לבסוף, שלושה מהמאמרים בספר עוסקים ביחסים שבין משפט וספרות במישור העקרוני. מאמרו של חנן מלצר מדגים את השימוש במשפט וספרות בפסיקתם של בתי המשפט. דניאל פרידמן מצביע על הניגודים בין המשפט לספרות, באמצעות ניתוח של יצירות ספרותיות שונות, ובהן עלובי החיים (ויקטור הוגו), "בית הבובות" (הנריק איבסן), וכן "בעל אידיאלי" (אוסקר ווילד).

    ביצירות אלה הספרות מציעה תמונה רחבה של העולם, בעוד המשפט מתמקד במסכת נרטיבית צרה הדרושה להכרעה המשפטית. פרידמן מראה כיצד, בניגוד ליצירות אלה, בספרו המפורסם של אלבר קאמי, הזר, ההליך המשפטי דווקא שוטח תמונה עובדתית רחבה ו"לא רלוונטית" להכרעה. פרק הסיכום של ענת רוזנברג מציג תמונה רחבה של הכתיבה האקדמית בתחום המחקר ״משפט וספרות״, ומראה מגמות שונות בכתיבה של חוקרים ישראלים בתחום.

    הספר ראה אור בחודש מאי 2017

     

    ספר נילי כהן – משפט, תרבות וספר
    מאת: עופר גרוסקופף ושי לביא, עורכים

    עיצוב העטיפה: יעל בר-דיין
    הציור על העטיפה: Raphael, Justice, from the "Stanza della Segnatura" 1509-1511
    טיפוגרפיקה: שפי פז, אגתה
    מהדורה ראשונה, מאי 2017
    מס' עמודים: 770
    כריכה: רכה
    דאנא קוד: 583-82
    Nili's Book – Law, Culture and Literature
    Edited by Ofer Grosskopf, Shai Lavi

    ISBN: 978-965-7241-80-6

    תמונת הספר - ספר נילי כוהן

    ספר נילי כוהן

    120.00 90.00

    הספר "משפט, תרבות וספר" מפגיש אנשי משפט ואנשי ספר. לכאורה זהו מפגש בין עולמות העומדים בסתירה זה לזה: המשפט עוסק בעולם המציאותי ואילו הספרות בבדיון. הספרות עוסקת בעומק הפסיכולוגי של הדמויות ובכפיפותן לכוחות הנפש, ואילו המשפט מניח כהנחת עבודה שנמעניו כפופים לחוקי התבונה.

    אנשי הספרות יכולים לתאר באמפתיה פושעים ועוברי עבירות, ואילו השופטים, תהיה אשר תהיה נטיית ליבם, נדרשים לחרוץ דין על פי ספרי החוקים. בפועל הקשרים בין העולמות מורכבים ביותר. לא פעם מתברר שקווי התיחום בין העולמות פרוצים. כותבי המאמרים בספר מציגים בין דפיו את המורכבות הזאת, ומנסים להבין ולבאר אותה בלשון שווה לכל נפש.

    לעמוד הספר
    X

    ספר נילי כוהן

    המחברים

    פרופסור נילי כהן, כלת פרס ישראל בחקר המשפט לשנת תשע"ז, היא נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים, רקטור (לשעבר) של אוניברסיטת תל אביב ופרופסור (אמריטה) בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. ספר זה, בו נוטלים בו חלק טובי הסופרים, החוקרים, השופטים והמשפטנים, הינו מחווה לתרומתה העצומה למשפט, לאקדמיה ולחברה בישראל.

    עורכי הספר: עופר גרוסקופף, שי לביא.

    רשימת משתתפים (סדר אלפביתי, שמות משפחה)
    1. ליאורה בילסקי | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    2. מיכאל בירנהק | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    3. אלי בלכמן | עוזר משפטי, בית המשפט העליון
    4. ישי בלנק | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    5. איל בנבנשתי | מופקד הקתדרה למשפט בינלאומי באוניברסיטת
    קיימברידג' ופרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    6. אהרן ברק | נשיא (בדימוס), בית המשפט העליון
    ופרופסור למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
    7. דפנה ברק-ארז | שופטת, בית המשפט העליון
    8. אמיר גוטפרוינד | סופר
    9. עופר גרוסקופף | שופט, בית המשפט המחוזי מרכז, לוד
    10. חנוך דגן | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    11. יורם דנציגר | שופט, בית המשפט העליון
    12. אבנר הולצמן | פרופסור לספרות, אוניברסיטת תל־אביב
    13. דפנה הקר | פרופסור למשפטים ומרצה בתוכנית
    ללימודי נשים ומגדר, אוניברסיטת תל־אביב
    14. נינה זלצמן | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    15. שרון חנס | דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    16. נילי כהן | נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים
    ופרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    17 . דן לאור | פרופסור לספרות, אוניברסיטת תל־אביב
    18. שי לביא | ראש מכון ון ליר בירושלים
    ופרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    19. מנחם מאוטנר | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    20. גיא מונדלק | פרופסור למשפטים ומרצה בחוג ללימודי עבודה,
    אוניברסיטת תל־אביב
    21. חנן מלצר | שופט, בית המשפט העליון
    22. יורם מרגליות | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    23. עמוס עוז | סופר ופרופסור לספרות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב
    24. אריאל פורת | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    25. מנחם פינקלשטיין | שופט, בית המשפט המחוזי מרכז, לוד
    26. טליה פישר | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    27. דניאל פרידמן | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    28. אהרן צ'חנובר | פרופסור מחקר, הטכניון
    29. רועי קרייטנר | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    30. אמנון רובינשטיין | פרופסור למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
    31. יששכר רוזן צבי | פרופסור למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב
    32. ענת רוזנברג | ד"ר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
    33. יופי תירוש | ד"ר למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב

    לעמוד הספר
    X

    ספר נילי כוהן

    מתוך הספר

    הקדמה | עָלֵי משפט ועָלֵי ספר

    ספר זה, המיועד לקהל קוראים רחב, מארח אנשי משפט ואנשי ספר ומפגיש טקסטים משפטיים עם טקסטים ספרותיים. המאמרים הכלולים בספר בוחנים את הקשרים, הפערים, ויחסי הגומלין בין משפט וספרות באמצעות סדרה של מפגשים בין אנשי ספר ומשפטנים. שני הצדדים, שעוסקים בחיי היומיום שלהם בטקסטים, מתבוננים בהם מנקודת מבט רעננה.

    המשפטנים התבקשו לעסוק, בין היתר, בנושאים שנחשבים ברגיל כנושאים ספרותיים, כדוגמת אהבה, זיכרון ואוטופיה, ואנשי הספר מתמודדים, בין היתר, עם תחומים משפטיים כגון ציות לחוק, זהות לאומית וצדק. מה ניתן ללמוד מדיאלוג זה שבין המשפט והספרות לגבי המציאות הבדיונית שהם מתעדים, ולגבי העולם המציאותי שהם מדמיינים?

    המפגשים בין ספרות ומשפט ובין אנשי ספר ואנשי משפט מתקיימים בין דפי הספר, אך קדמה להם סדרה של מפגשים במציאות. הספר מבוסס בחלקו על הרצאות "מועדון משפט וספר", הנערכות באוניברסיטת תל־אביב ברציפות זה למעלה מעשור, ביוזמתה ובניצוחה של פרופסור נילי כהן.

    במפגשים אלו מוזמנים אנשי משפט ואנשי ספר לשוחח עם קהל רחב של קוראי ספר וחובבי משפט על נושא משותף, המשתנה ממפגש למפגש. מרבית המאמרים הכלולים בספר זה מהווים עיבוד של לקט מובחר מההרצאות שניתנו במסגרת הסדרה בעשור הראשון לקיומה, ואליהם צירפנו מספר מאמרים נוספים של דמויות מובילות בעולם המשפט והספרות הישראלית. העיסוק ביחסים המורכבים בין ספרות לבין משפט אינו חדש. הספר בונה על מסורת אקדמית שעוסקת בשאלה זו, אך מבקש לפתח את התחום מעבר לגבולותיו המקובלים. המסורת האקדמית מבחינה בין "משפט בספרות" ל"משפט כספרות".

    תחת הקטגוריה הראשונה, מנתחים חוקרים טקסטים ספרותיים העוסקים במשפט, כדוגמת משפט שלמה, "הסוחר מוונציה" של שייקספיר והמשפט של קפקא, כדי לבחון את האופן שבו המשפט משתקף בעיני הספרות והסופרים. תחת הקטגוריה השנייה, עוסקים חוקרים בטקסט המשפטי כסוגה ספרותית, ומסתייעים בכלים ספרותיים כדי לנתח טקסטים משפטיים. במקרה האחד, הספרות מובאת לבחינה משפטית, ובמקרה האחר, המשפט מובא לבחינה ספרותית.

    המאמרים בספר זה תורמים לשני הז'אנרים המוכרים, אך הספר כמכלול שייך לז'אנר אחר – מפגשים מהסוג השלישי בין משפט וספרות. במפגשים אלה, אנשי ספר ואנשי משפט, טקסטים משפטיים וטקסטים ספרותיים, נמצאים על אותו מישור ומקיימים ביניהם דיאלוג חיוני. רבים מהמאמרים, והספר כמכלול, בוחנים מחדש את הזיקות בין משפט לספרות בלי להניח מראש גבולות ברורים ביניהם.

    על פניו, זהו מפגש בין עולמות מקבילים. המשפט עוסק בעולם המציאותי ומסדיר את היחסים החומריים בין בני אדם, ואילו הספרות עוסקת בבדיון וממלאת את עולמנו הרוחני. המשפט מבוסס על ניגודים חדים בין מותר ואסור, חוקי ולא־חוקי, תקף ובטל; ואילו הספרות עושה שימוש בקשת צבעים רחבה, ומסרבת לראות את המציאות בשחור ולבן.

    הספרות מכירה בעומק הפסיכולוגי של הדמויות ובכפיפותן לכוחות הנפש ומזמינה את הקורא להרגיש, ואילו המשפט מניח שנמעניו כפופים לחוקי התבונה, ודורש מכותביו וקוראיו לדבוק בשפת ההיגיון הקר. בניגוד למשפט, השולט במעשיהם החיצוניים של בני אדם, הספרות מפשפשת בחייהם הפרטיים של גיבוריה, וחודרת למעמקי הנפש של קוראיה.

    לבסוף, בעוד שהדיון המשפטי מתנהל במישור הנורמטיבי והשופט מתווה דרך להתנהגות ראויה, הספרות אינה שופטת, וסופר מסכן את איכותה האסתטית של היצירה אם הוא הופך אותה באופן מפורש למוסרנית. המאמרים המתארחים בספר זה מציעים לבחון מחדש אבחנות ודימויים מוכרים אלה ולהציע חדשים במקומם.

    חלוקת העבודה המסורתית מניחה שהמשפט עוסק בספירה הציבורית, ואילו הספרות עניינה החיים הפרטיים. כנגד חלוקה זו, מראה אבנר הולצמן במאמרו "הוי ארצי מולדתי" כי לספרות ולשירה תפקיד משמעותי בחיים הציבוריים. לשירה העברית החדשה, מרחל מורפורגו ועד לאה גולדברג, תפקיד חשוב בעיצוב הזהות הקולקטיבית הישראלית.

    המאמר מראה שינוי שהתרחש בזהות זו מתפיסת גאולה גלותית ופסיבית אל תקווה לגאולה מדינית ופוליטית. ואולם, גם המשפט נוטל חלק בעיצוב זהויות, כפי שעולה ממאמרו של אמנון רובינשטיין על התהפוכות שעברה החקיקה בנושא "מיהו יהודי". רובינשטיין אינו מסתפק בהצגת סקירה היסטורית, ומציע הגדרה חדשה ומרחיבה יותר לזהות יהודית, כזו התואמת את מצבה של יהדות העולם.

    המשפט והספרות אינם רק משרטטים את גבולות הקולקטיב מבפנים, אלא גם תוחמים אותו מבחוץ. גיא מונדלק בוחן שייכות והדרה מהקולקטיב הישראלי תוך השוואה בין הדמות הקנונית של הישראלי, כפי שהיא עולה מדמותו של של אליק בספרו של משה שמיר, במו ידיו (פרקי אליק), לבין האופן שבו בתי המשפט משרטטים את גבולות הקולקטיב כשהם מתמודדים עם מעמדם וזכויותיהם של מהגרי עבודה.

    למותר לציין, שהמשפט והספרות קושרים ופורמים זהויות אישיות ולא רק לאומיות. כך, למשל, דנה דפנה ברק־ארז במתח שבין זהות הורית ביולוגית וחברתית. היא משווה בין האופן שבו מתח זה מתגלם במחזה הנודע של ברטולד ברכט, "מעגל הגיר הקווקזי", לבין האופן שבו בתי המשפט מתמודדים עם אותו מתח עצמו בפסקי דין העוסקים באימוץ.

    ברמת הפשטה גבוהה יותר, מראה מנחם מאוטנר את תרומתם של המשפט ושל האמנות להעניק משמעות לחיי היומיום. "טנגו אחרון בפריס", סרטו הנודע של ברנרדו ברטולוצ'י, מהווה נקודת מוצא לדיון של מנחם מאוטנר באבחנה בין טבע ותרבות ובאופן שבו אבחנה זו מייצרת משמעות בקולנוע ובמשפט כאחד.

    טענה מקובלת אחרת, הזוכה לבחינה מחודשת בספר, היא שלמשפט מחויבות נורמטיבית, בעוד שלספרות הבדיונית מוענק רישיון לחרוג מגבולות המוסר. במאמרו בוחן דן לאור מקרוב את הרומן חיי נישואים פרי עטו של דוד פוגל. הרומן מוביל אל הרגע שבו רודולף גורדוויל, גיבור הרומאן (למעשה, האנטי־גיבור), נקלע למבוי סתום שאין מוצא ממנו, ונדחף לרצוח את אשתו.

    הספרות, טוען לאור, מסייעת לנו להבין, אך כמובן לא להצדיק, את מעשה הפשע ודווקא משום כך יש בה תועלת רבה גם למשפטן, הנדרש לשפוט מציאות מורכבת. מאמרה של נילי כהן עוסק בצידו האחר של המטבע, בגבולות המוסריים של הספרות. בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, שואלת כהן מה קורה כאשר סופר מבסס את הרומן שכתב על חייו האישיים וחושף פרטים מחדר המיטות של בת זוגו.

    כיצד מתמודדים שופטים וסופרים עם דילמה זו? האמנם ראוי לכותבי רומנים ליהנות מחירות ספרותית ומהגנה משפטית? עמוס עוז חוזר לסיפורי התנ"ך כדי להראות כיצד המחבר המקראי נמנע מלהעניק הצדקה למעשי האל, ואדרבה מחדד את המסתורין והשרירות שבה מתנהל האל עם ברואיו. הדים לתפיסה זו מגלה עוז גם אצל סופרים ומשוררים המזוהים כחילוניים, ובהם יהודה עמיחי, דן פגיס וש"י עגנון, שיותר משהם כופרים בקיומו של האל, הם ניצבים מול שתיקתו.

    שאלת המוסר במשפט ובספרות עולה במאמרים נוספים בספר. שרון חנס קורא את סיפור הנקם המפורסם של היינריך פון קלייסט, "מיכאל קולהאס", ומעורר דיון על הקו הדק שבין המשפט והנקמה והמשיכה של הספרות וקוראיה אל האחרון. מנחם פינקלשטיין עוסק בחובה לא לציית לחוק, כפי שהתעוררה במשפט כפר קאסם ובשיריו של אלתרמן על הפרשה, ואילו שי לביא דן בשאלות דומות כשהוא מנגיד בין שתי פרשנויות פילוסופית ופואטית למחזה היווני הקלאסי מאת סופוקלס, "אנטיגונה".

    הניגוד בין משפט וספרות מוגדר לעתים קרובות כניגוד בין תבונה ורגשות, אך האם אבחנה זו הכרחית? אמיר גוטפרוינד ז"ל בוחן את מערכת היחסים בין שלמה לבין מלכת שבא, כפי שהיא מתוארת על ידי המספר המקראי, ומלמד כי ניתן לקרוא את סיפור האהבה הרומנטי כמערכת סבוכה של תככים ומזימות פוליטיים. מאמרה של דפנה הקר, העוסק באופן שבו אנשים כותבים צוואות, מראה שלעתים קרובות שפתו של המשפט רזה ועניינית, אך אין מניעה עקרונית לשילוב של רגשות, ובפרט אהבה, גם במסמך משפטי רשמי כמו צוואה.

    אהרן צ'חנובר מראה שדינמיקה דומה קיימת גם במדע. המדע זקוק ליצירתיות לא פחות מלחשיבה לוגית בהירה. יצירה ויצירתיות הן גם מושא להגנה משפטית, כפי שעולה ממאמרו של מיכאל בירנהק. המשפט מגן על היצירה המקורית כשהוא מגן על זכויות יוצרים, אך כדי לא למנוע יצירתיות נוספת, המשפט מכיר בזכותם של אחרים לשימוש הוגן.

    המשפט, כפי שהוא משתקף בדפי הספר, אינו מנותק מעולמנו הפנימי אלא מבטא אותו. יורם מרגליות מציע קריאה פרשנית במלך ליר, ומראה כיצד דיני המיסוי המודרניים מתמודדים עם שאלות דומות שניצבו בפני שייקספיר. לשיטתו של מרגליות, דיני המיסוי אינם מערכת ביורוקרטית אפורה, אלא ביטוי משפטי של עולם ערכים פנימי.

    נינה זלצמן ועופר גרוסקופף מבקשים ליצור הלימה בין תפקידה של דירת מגורים בקיומה ובטיפוחה של הזוגיות לבין ההגנה המשפטית הניתנת לה מפני נושים. טליה פישר מבקשת לתת להעדפות הצדדים תפקיד מכריע גם בליבת הפרוצדורה המשפטית – הגדרת הכללים הראייתיים שלפיהם יוכרע המשפט. ואילו אריאל פורת מציע זיקה אחרת ליחסים בין עולם הערכים הפנימי לבין עולם המשפט.

    בעוד שמשפטנים רבים רואים במשפט ביטוי של העדפות קיימות, מבקש פורת לבחון את האופן שבו המשפט מעצב מחדש העדפות. המאמרים בספר מעוררים את שאלת היחס שבין מציאות ובדיון בעולם המשפט. ואכן, המשפט, כך מתברר, הוא נשף מסכות לא פחות מהספרות, ומדיום שבאמצעותו אנחנו יכולים לדמיין את עצמנו בדרכים חדשות.

    אין זה מפתיע, אם זוכרים כי הצדדים המופיעים בפני השופט מופיעים כפרסונות משפטיות, ו"פרסונה", במשמעותה המקורית, אינה אלא מסכה בדיונית. במאמרה "ריגול כמשל לדיני אפליה", דנה יופי תירוש באופן שבו לעתים דווקא החברה – ולא המשפט – תובעת מהחברים בה ללבוש מסכות ולנהל אורח חיים המקטלג אותנו על פי חלוקות מוכרות, בעוד שדיני האפליה מאפשרים לבני אדם לנהל את חייהם ולדמיין את עצמם כרצונם.

    יורם דנציגר ואלי בלכמן דנים בדרישות הגילוי המוטלות על בורר, ובוחנים את כוחן להבטיח כי תיווצר הפרדה נחוצה בין דמותו הפרטית לבין הפרסונה השיפוטית שלו; תרומה אחרת לבדיון משפטי מרים מאמרו של איל בנבנישתי, הדן בצורך של משפט המדינה לדמיין את הקהילה הפוליטית מעבר לגבולותיה המוכרים, ולהכיר באחריות המדינה לא רק כלפי אזרחיה, אלא גם כלפי אזרחים של מדינות זרות.

    באופן דומה אך בתחום שונה, מבקש אהרן ברק להרחיב את האחריות החברתית. המשפט החוקתי במדינת ישראל אמנם מכיר במפורש בזכות הקניין של הפרט, אך על המשפטן להכיר שעליו להרחיב את הגנתו גם לזכויות חברתיות של מחוסרי קניין.

    מאמרם של חנוך דגן ורועי קרייטנר מבקש להרחיב את גבולות המחקר המשפטי מעבר לחשיבה הדוקטרינרית, הרואה את המשפט נפרד מדיסציפלינות אחרות, וחשיבה בינתחומית המבקשת לבחון את המשפט מפרספקטיבה של דיסציפלינות זרות.

    המשפט אינו צריך לכרות ברית עם דיסציפלינות אחרות ואינו צריך להסתגר בדלת אמותיו. המחקר המשפטי צריך לדמיין את גבולותיו מחדש כך שיכלול בתוכו תובנות רלוונטיות מדיסציפלינות אחרות, אך להתמקד בשלושת מאפייניו המרכזיים: הכפייה, הנורמטיביות, והמוסדיות.

    שאלות של מציאות ובדיון קשורות בטבורן לשאלות של זיכרון ושכחה. שלושה מאמרים בספר עוסקים בסוגיה זו. מאמרה של ליאורה בילסקי על אמיל חביבי מראה כיצד המשפט והספרות מייצרים סיפורים היסטוריים שונים ומתחרים. מאמרו של יששכר רוזן־צבי עוסק בשאלת הענישה וההתיישנות, ובצורך של המשפט לשכוח כדי לא להפוך לנקמני. מזווית אחרת, בוחן ישי בלנק את תפקידו של התקדים בעולם המשפט, כמנגנון של זיכרון אך לא פחות מכך כמנגנון של שכחה והדחקה.

    לבסוף, שלושה מהמאמרים בספר עוסקים ביחסים שבין משפט וספרות במישור העקרוני. מאמרו של חנן מלצר מדגים את השימוש במשפט וספרות בפסיקתם של בתי המשפט. דניאל פרידמן מצביע על הניגודים בין המשפט לספרות, באמצעות ניתוח של יצירות ספרותיות שונות, ובהן עלובי החיים (ויקטור הוגו), "בית הבובות" (הנריק איבסן), וכן "בעל אידיאלי" (אוסקר ווילד).

    ביצירות אלה הספרות מציעה תמונה רחבה של העולם, בעוד המשפט מתמקד במסכת נרטיבית צרה הדרושה להכרעה המשפטית. פרידמן מראה כיצד, בניגוד ליצירות אלה, בספרו המפורסם של אלבר קאמי, הזר, ההליך המשפטי דווקא שוטח תמונה עובדתית רחבה ו"לא רלוונטית" להכרעה. פרק הסיכום של ענת רוזנברג מציג תמונה רחבה של הכתיבה האקדמית בתחום המחקר ״משפט וספרות״, ומראה מגמות שונות בכתיבה של חוקרים ישראלים בתחום.

    לעמוד הספר
  • שדים יהודים

    קטלוג מוער

    מבצע!

    יהודים האמינו בשדים מאז ימי קדם. שדים חיו לצד בני האדם במקומות יישוב משלהם, או הופיעו בין שכניהם האנושים וניהלו אתם דו שיח. לכאורה השדים הם האחר המוחלט, כוח רב עוצמה ומסוכן המאיים על החברה מבחוץ ומבפנים, אבל לא תמיד התנהגו שדיהם של היהודים ככוחות של רוע צרוף. למעשה, בחלוף השנים עברו רבים משדי היהודים […]

    שדים יהודים

    קטלוג מוער

    98.00 88.00 שדים יהודים - קטלוג מוער
    הוסף לסל

    על הספרחגי דגןמתוך הספר
    X

    שדים יהודים

    על הספר

    תיאור

    יהודים האמינו בשדים מאז ימי קדם. שדים חיו לצד בני האדם במקומות
    יישוב משלהם, או הופיעו בין שכניהם האנושים וניהלו אתם דו שיח.
    לכאורה השדים הם האחר המוחלט, כוח רב עוצמה ומסוכן המאיים על
    החברה מבחוץ ומבפנים, אבל לא תמיד התנהגו שדיהם של היהודים
    ככוחות של רוע צרוף. למעשה, בחלוף השנים עברו רבים משדי היהודים
    "ביות". הם נבראו מחדש בצלמם ובדמותם של אלה שהאמינו בהם.
    שדים יהודים נוהגים על פי הההלכה, מתפללים בבתי כנסת ואפילו
    לומדים עם האל ועם המלאכים בישיבה של מעלה. השדים אמנם גרמו
    לא מעט נזק בתעלוליהם, אבל ברגעים המכריעים ניצבו לצד אחיהם
    לאמונה והתאמצו למנוע גזירות ופוגרומים.
    הספר מציע לקורא, לראשונה, מיפוי מסודר של מסורות השדים
    היהודיות: מבכור מוות ומלך בלהות של ספר איוב ועד השדים
    חדשים בסיפוריו של יצחק בשביס זינגר. השדים המופיעים  הישנים
    בספרות בית שני, בתלמוד, בקבלה ובספרות ימי הביניים מופיעים כאן
    על–פי הסדר, בשמותיהם ובתכונותיהם, בתוספת פרשנות המבהירה
    הקשרים היסטוריים ותרבותיים. כל זה מוגש לקורא בלשון קריאה
    ונגישה, ברצינות המתבקשת ובהומור המתבקש.

    חגי דגן הוא מרצה במכללת ספיר ומחברם של כמה ספרי עיון ורומנים. בין ספריו:
    המיתולוגיה היהודית, האל האחר, שדים ברחוב אגריפס.

    ביקורות וקישורים

    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001314344

    הספר ראה אור בחודש ספטמבר 2019

    ביקורת על הספר שהתפרסמה בעיתון מקור ראשון

    mrsab240120p020 mrsab240120p021

    שדים יהודים
    מאת: חגי דגן

    מהדורה ראשונה: ספטמבר 2019
    מס' עמודים: 351

    ISBN 978-965-7241-93-6

    עיצוב העטיפה: יעל דיין
    עימוד: רם הוצאה לאור

     

    שדים יהודים

    98.00 88.00

    לעמוד הספר
    X

    שדים יהודים

    המחברים

    חגי דגן הוא מרצה במכללת ספיר ומחברם של כמה ספרי עיון ורומנים. בין ספריו:
    המיתולוגיה היהודית, האל האחר, שדים ברחוב אגריפס.

    לעמוד הספר
    X

    שדים יהודים

    מתוך הספר
    לעמוד הספר